ארימידקס

ארימידקס היא תרופה הנמצאת בשימוש לטיפול משלים – adjuvant בסרטן שד מוקדם אצל נשים לאחר הפסקת המחזור. כמו כן משמשת לטיפול בסרטן שד מתקדם (סרטן שד שהגיע לשלב III או IV ,כלומר שלב בהתפתחות המחלה בו הסרטן התפשט מהגידול המקורי לחלקי גוף אחרים).

הטיפול בארימידיקס הוא טיפול הורמונאלי (למעשה אנטי-הורמונאלי) בנשים שסרטן השד שלהן מבטא ביטוי יתר לקולטני אסטרוגן.

כיצד פועלת התרופה

בכ-70% מהמקרים של סרטן השד קיים ביטוי יתר לקולטני ההורמון הנשי אסטרוגן, המעודד את התאים הסרטניים להתרבות ולגדול. סוגי סרטן אלו ידועים כ"גידולי קולטן אסטרוגן חיובי" (Estrogen receptor positive). תוכלי לדעת אם הגידול שייך לסוג זה על פי תוצאות בדיקת הקולטנים להורמונים בדו"ח הפתולוגי.

אצל נשים לאחר גיל המעבר האסטרוגן מיוצר בעיקר כתוצאה מהמרת הורמונים אחרים (אנדרוגנים, הורמוני מין זכריים) לאסטרוגן. תהליך ההמרה נגרם על ידי אנזים המוכר בשם aromatase הממוקם בכבד ובשכבות השומן של הגוף. הטיפול בארימידקס גורם להפסקת תהליך ההמרה של האנדרוגנים ועל ידי כך לירידת כמות האסטרוגן הנמצאת בגוף האישה.

על כן התרופה משתייכת לקבוצת התרופות הידועות כ"מעכבות ארומטאז" (aromatase inhibitor), לצד ארומזין ופמרה.

כמה זמן עלי לקחת ארימידקס?

משך הזמן האופטימלי לטיפול הורמונאלי בסרטן שד מוקדם שנוי במחלוקת אולם קיימת הסכמה רחבה של החוקרים והאונקולוגים בתחום שתומכים בטיפול הורמנאלי למשך חמש שנים לפחות (טיפול אדג'וונטי). קיים ויכוח בספרות הרפואית לגבי הצורך ומשך הטיפול מעבר לחמש שנים (טיפול אדג'וונטי מוארך).

בכנס סאן אנטוניו (דצמבר 2017) הוצג מחקר פאזה III, לפיו לאחר מעקב חציוני של 9 שנים בנשים שלאחר המנופאוזה, תוצאות הטיפול במעכב ארומטז מסוג ארימדקס במשך שנתיים דומות לתוצאות הטיפול במשך חמש שנים מבחינת מניעת הישנות המחלה ואי-תמותה.

בפברואר 2019 פרסם ASCO (האיגוד האמריקאי לאונקולגיה קלינית) עדכון להנחיות לגבי טיפול אדג'וונטי מוארך (לאילו נשים מומלץ ומה משך הטיפול) – לקריאת ההמלצות 

יצויין כי קיימת בדיקת BCI – בדיקה, שנועדה לסייע למטופלת ולאונקולוג בקבלת החלטה באם להמשיך טיפול במעכבי ארומטז מעבר ל – 5 שנים (טיפול משלים/ אדג'וונטי מוארך)

הטיפול בסרטן שד מתקדם

טיפול בארימידקס יכול לסייע לחולות סרטן שד מתקדם לאחר גיל המעבר בעלות קולטנים חיוביים לאסטרוגן, שמחלתן התקדמה במהלך הטיפול בטמוקיספן.

ארימדקס בסל הבריאות

התרופה ארימידקס ניתנת בישראל במסגרת סל הבריאות במקרים הבאים:

1. סרטן שד מתקדם בחולות פוסט מנופאוזליות גם כקו טיפול ראשון.
2. טיפול משלים בסרטן שד בשלב מחלה מוקדם בנשים פוסט-מנופאוזליות בעלות קולטנים לאסטרוגן.
3. טיפול משלים מוארך (extended adjuvant) בסרטן שד בשלב מחלה מוקדם בנשים פוסט-מנופאוזליות אשר השלימו 5 שנות טיפול משלים הורמונלי; משך הטיפול במסגרת זו לא יעלה על שנתיים וחצי.
   בכל מקרה, משך הטיפול המשלים (adjuvant) והמשלים המוארך (extended adjuvant) כאמור בפסקאות משנה (2) ו-(3), לא יעלה על:
   1. חמש שנים בנשים המטופלות במעכבי ארומטאז בלבד
   2. שבע שנים וחצי בנשים המטופלות ב-Tamoxifen ומעכבי ארומטאז, ובלבד שהטיפול במעכבי ארומטאז לא יעלה על 5 שנים.

זכאות למרות הפסקה ברצף הטיפולי

נשים שסיימו חמש שנות טיפול (בטמוקסיפן או בטמוקסיפן + פמרה או ארימידקס), הפסיקו ליטול את התרופות ואח"כ ביקשו לקבל פמרה או ארימידקס בעקבות ההוספה לסל הבריאות של שנתיים וחצי טיפול משלים מוארך, זכאיות לקבל את המשך הטיפול למרות ההפסקה שחלה ברצף הטיפולי (יש לציין שהזכאות תלויה במשך ההפסקה. במידה וההפסקה היתה למשך יותר משנה – כל מקרה ייבדק לגופו). זאת על פי נייר עמדה של משרד הבריאות שיצא בדצמבר 2006, בעקבות פנייה של "אחת מתשע". פניית העמותה נעשתה בשם אחת החולות, שקופת חולים מאוחדת דחתה את בקשתה להמשך טיפול לאחר הפסקה. נייר העמדה חייב את קופת החולים לספק לחולה את הטיפול.

זכאות לארימידקס של נשים שמימנו בעצמן את השנתיים וחצי הראשונות של הטיפול (שאינן כלולות בסל)

על פי המינהל לטכנולוגיות רפואיות ותשתיות של משרד הבריאות, "נשים העונות על ההתוויה הבסיסית לטיפול בטמוקסיפן ובהמשך לאחר שנתיים וחצי של טיפול זכאיות להחלפת הטיפול לפמרה או ארימידקס זכאיות לדעתנו למימון הטיפול גם אם הן מימנו באופן פרטי את השנתיים וחצי הראשונות של התכשיר ולא מימשו את זכאותן לטיפול בטמוקסיפן.

זאת כל עוד מימון התכשיר יהיה לתקופה שאינה עולה על שנתיים וחצי (פרט לנשים בהן הטיפול בטמוקסיפן מהווה התווית נגד) והמסגרת הכוללת של הטיפול אינה עולה על חמש שנים."

איך ניתנת התרופה ארימידקס?

הן בטיפול בסרטן שד מתקדם והן בטיפול משלים בסרטן שד מוקדם, ארימידקס ניתנת בצורה של טבליה (1 מ"ג) אותה לוקחים פעם ביום, רצוי באותה שעה בכל פעם. אם משום מה החסרת פעם אחת אין צורך שתשלימי את הכמות על ידי לקיחת כמות כפולה למחרת היות ורמת התרופה בגוף תישאר גבוהה מהיום הקודם. בכל מקרה אל תפסיקי את לקיחת התרופה מבלי להתייעץ עם הרופא המטפל.

האם אני יכולה לקחת ארימידקס יחד עם התרופות האחרות שלי?

לא מומלץ להשתמש בתרופות אחרות המבוססות על אסטרוגן במהלך הטיפול בארימידקס, דוגמת גלולה למניעת הריון או טיפול הורמונאלי חלופי (HRT). אין מניעה להשתמש בתרופות אחרות במהלך הטיפול.

לראש הדף>>>

מהן תופעות הלוואי של ארימידקס

כידוע, כל אחד מגיב לתרופות בצורה שונה, ויש נשים הסובלות מתופעות לוואי יותר מאחרות. לארימידקס יש בדרך כלל תופעות לוואי בודדות הניתנות לטיפול, ונדירים המקרים בהם היה צורך להפסיק את השימוש בתרופה בגלל תופעות הלוואי. בכל מקרה אין זה מחוייב המציאות שכל מטופלת בתרופה אכן תיתקל בחלק או כל תופעות הלוואי המוכרות.

להרחבה על התמודדות עם תופעות לוואי של הטיפולים ההורמונאליים

תופעות לוואי מקובלות

יתכן ויופיעו תופעות קלות וזמניות של בחילות, הקאות, אבדן תיאבון ושלשולים, וניתן להתמודד איתן על ידי לקיחת התרופה ביחד עם מזון. אם אין הקלה בתופעות כדאי שתתיעצי עם הצוות המטפל היות וקיימות דרכים אחרות לשלוט בתופעות.

עלולות להופיע גם תופעות אופייניות לגיל המעבר כמו גלי חום, אשר חולפות בהדרגה. ארימידקס גורם פחות לגלי חום בהשוואה לטמוקסיפן. לבישת בגדים העשויים מכותנה והפחתת שתית קופאין ואלכוהול יכולים לעזור בינתיים. יש נשים הנעזרות בטכניקות שונות של רפואה משלימה להקלת התופעות. סימפטום אפייני נוסף לגיל המעבר הוא יובש בנרתיק , עליו ניתן להתגבר על ידי שימוש בג'ל וגינלי או חמרי לחות וגינלים. ג'ל וגינלי נמכר כתרופת מדף בבתי המרקחת. תוכלי להתייעץ לגבי השימוש גם עם הגינקולוג שלך.

תופעות לוואי מקובלות פחות

כאבי ראש, חולשה, כאבי פרקים, פריחה על העור או עייפות רבה – אלו תופעות לוואי זמניות שתיתכנה בעקבות השימוש בארימידקס והן בדרך כלל חולפות עם הזמן. בכל מקרה כדאי שתיידעי את הצוות המטפל בך כאשר את מבחינה בתופעות, או בחלקן. את עלולה לגלות גם ששערך מתדלדל במהלך הטיפול אך עם סיום הטיפול השיער חוזר לקדמותו.

תופעות לוואי נדירות

דימום בנרתיק הוא תופעת לוואי נדירה של השימוש בארימידקס העלולה לקרות מספר שבועות לאחר תחילת הטיפול. התופעה מתרחשת בדרך כלל כאשר משנים את הטיפול מסוג תרופה הורמונאלית אחת לתרופה הורמונאלית אחרת. במידה והדימום נמשך חשוב שתעדכני את הצוות המטפל.

ההשלכות על העצמות 

הטיפול בארימידקס כרוך בסיכון גבוה יותר לדילול העצם ולשברים בעצמות בהשוואה לטמוקסיפן במהלך שנות הטיפול. גם המעבר מטמוקסיפן למעכבי ארומטאז כרוך בסיכון לירידה חדה בצפיפות העצם בשנה הראשונה. לכן, מומלץ לבדוק את צפיפות העצם לפני הטיפול, לנקוט צעדים לשמירה על בריאות העצם מבחינת התזונה ואורח החיים וכן לשקול טיפול תרופתי למניעה ולטיפול באוסטאופורוזיס, כדוגמת אקטונל (Actonel, Risedronate); כאשר מדובר בטיפול ממושך של שנתיים וחצי-חמש שנים מוצע טיפול בתרופה זומרה. הטיפול בזומרה ניתן מתחילת הטיפול בארימידקס אחת לשישה חודשים.

כאמור, בטווח הארוך, הסיכון הכולל של הטיפול בארימידקס לתופעות לוואי חמורות ופחות-חמורות נמצא פחות או יותר דומה לסיכון בטמוקסיפן במעקב של 10 שנים. הסיכון לשברים בעצמות, שהיה גבוה יותר בנטילת ארימידקס בהשוואה לטמוקסיפן כאשר האישה היתה עדיין במהלך הטיפול, השתווה בין שתי התרופות חמש שנים לאחר תום הטיפול. כלומר, בטווח הארוך לאחר סיום הטיפול, ארימידקס אינו גורם לשברים בעצמות יותר מאשר טמוקסיפן.

קבלת תמיכה וסיוע נוספים

אם יש לך חששות כלשהם לגבי השימוש בארימידקס כדאי שתשוחחי על כך עם הצוות הרפואי המטפל בך. גם שיחה עם נשים שטופלו בתרופה בעבר יכולה לעזור, במסגרת קבוצת תמיכה או בקשר אישי.

לראש הדף>>>

השוואה בין ארומזין ארימדקס ופמרה

בתרופה פמרה משתמשים לטיפול הורמונאלי בסרטן שד מתקדם או כטיפול משלים בסרטן שד מוקדם אצל נשים לאחר הפסקת המחזור החודשי. בדומה לארימידקס, גם פמרה נמנית עם התרופות מעכבות הארומטאז ושתיהן פועלות באופן דומה.

פמרה מאושרת בארה"ב על-ידי מינהל המזון והתרופות (FDA) לנשים שכבר טופלו בטמוקסיפן לסרטן שד מתקדם, ואף כטיפול קו ראשון לסרטן שד מתקדם, כלומר – ניתן אישור להשתמש בפמרה במקום טמוקסיפן. התרופה מאושרת על ידי ה-FDA גם כטיפול משלים קו ראשון בסרטן שד מוקדם לנשים לאחר סיום המחזור.

מחקר איטלקי שפורסם בפברואר 2018 ב- Lancet Oncology, השווה בין 3 תרופות של מעכבי ארומטז: ארימדקס, פמרה וארומזין.

במחקר שנמשך על פני 5 שנים (2007-2012) השתתפו קרוב ל – 3,700 נשים לאחר המנופאוזה שאובחנו עם סרטן שד, רגיש להורמונים שהתגלה בשלב מוקדם. המחקר לא מצא הבדלים משמעותיים בין התרופות, כטיפול אדג'וונטי ל – 5 שנים, מבחינת היעילות והבטיחות שלהן. (להרחבה בנושא באתר Medscape)

עודכן לאחרונה בפברואר 2019