סרטן שד אצל גברים
סרטן השד מזוהה בדרך כלל עם נשים והופעת המחלה אצל גברים היא תופעה נדירה – פחות מ-1% מסה"כ מקרי סרטן השד המאובחנים.
עקב כך התופעה גם פחות מדוברת והמודעות לקיומה נמוכה. גברים אינם נוהגים לבצע בדיקת שד עצמית כחלק מהשמירה על בריאותם, ובדיקת רופא לאיתור סרטן שד אצל גברים אינה נחשבת כחלק משגרת הבדיקות המקובלת.
מחלת סרטן השד אצל גברים היא אותה המחלה המוכרת אצל נשים, ובתנאי מחלה דומים (ובעיקר דירוג המחלה בעת האבחון) סיכויי ההחלמה ממנה זהים לשני המינים.
כמו אישה במצב דומה, גם גבר המתבשר כי חלה בסרטן שד עשוי למצוא את עצמו במערבולת רגשות של הפתעה, חרדה, בלבול, וכעס. אצל גברים, בגלל נדירות התופעה והיעדר המודעות לקיומה, עלולה להתווסף לכך גם תחושת בדידות עמוקה וספקות לגבי ה"גבריות" שלהם.
ריכזו עבורך את ההיבטים הייחודים להופעת המחלה אצל גברים:
גורמי סיכון מוכרים אצל גברים
גורמי הסיכון לסרטן השד אצל נשים אינם ברורים וחד משמעיים, וכך הדבר גם לגבי הגברים. יחד עם זאת, על בסיס מידע שנאסף לגבי מאפייני המחלה שאובחנו אצל גברים שחלו, נראה כי לסרטן השד אצל גברים יש קשר ברור עם המאזן ההורמונלי שלהם.
את גורמי הסיכון למחלת סרטן השד אצל גברים ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: גורמי סיכון מולדים וגורמי סיכון "נרכשים".
גורמי סיכון מולדים
- גיל – הגיל הוא גורם סיכון חשוב בהתפתחות סרטן שד אצל גברים. רוב המקרים מאובחנים בגילאים 60 עד 80 כאשר הגיל הממוצע הוא 65. רמת הסיכון עולה עם התקדמות הגיל.
- גנטיקה ומוצא אתני – מוטציות בגן BRCA2 מעלות את הסיכון לסרטן שד אצל גברים עד גיל 70 ב- 4-6%, בעוד מוטציות בגן BRCA1 הרבה פחות משמעותיות ומעלות את הסיכון לגברים עד גיל 70 בכ-1% בלבד. גברים יהודים וגברים ממוצא אפרו-אמריקני נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר לחלות במחלה. הסיבות לכך טרם נחקרו. על פי מחקר ישראלי מ 2015 אצל 17% מהגברים שחלו בסרטן השד נמצא בסיס גנטי למחלה.
- היסטוריה משפחתית של סרטן שד – לכ-20% מהגברים חולי סרטן השד יש בני משפחה בקרבת דם מדרגה ראשונה (נשים ו/או גברים) אשר חלו בסרטן שד.
- תסמונת קליינפלטר – לגברים הנולדים עם תסמונת קליינפלטר יש כרומוזום מין עודף (שני כרומוזומים X במקום אחד). בהשוואה לגברים אחרים יש להם רמות נמוכות יותר של אנדרוגנים (הורמונים זכריים) והם מייצרים יותר אסטרוגן (הורמון המין הנקבי) מהרגיל. כתוצאה מכך האשכים שלהם קטנים יותר ותאי הזרע שלהם אינם מתפקדים – כלומר גברים אלו הם עקרים. גברים הסובלים מתסמונת קליינפלטר מפתחים לעתים קרובות גינקומסטיה gynecomastia ונמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד. גינקומסטיה היא תופעה של שדיים גבריים מוגדלים היכולה להיגרם כתוצאה מתסמונת קליינפלטר, או כתוצאה ממחלה כרונית כלשהי (למשל מחלות לב) ומהתרופות בהן משתמשים לטיפול בה.
גורמי סיכון "נרכשים"
- מחלות הפוגעות באשכים – להורמון הגברי אנדרוגן, ובמידה מסוימת גם לפרוגסטרון, יש השפעה מגינה מפני סרטן שד. פגיעה באשכים עלולה לפגוע בייצור הורמוני המין הגבריים הללו והגברים הנפגעים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד. דוגמא לפגיעה אפשרית כזו היא מחלת החזרת לאחר גיל 20.
- חשיפה לקרינה מייננת וקרינה משדה אלקטרומגנטי – גבר שחזהו נחשף לקרינה מסיבה כלשהי, כולל למטרות טיפוליות למשל בלימפומה, נמצא בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן שד.
- עיסוק במקצועות המחייבים חשיפה לדרגות חום גבוהות – החשיפה המתמשכת לדרגות חום גבוהות פוגעת בייצור הורמון האנדרוגן, שיש לו אפקט הגנתי מפני סרטן השד. עובדי מפעלי פלדה, למשל, החשופים לדרגות חום גבוהות, נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר לחלות במחלה .
- מחלה בכבד – לכבד תפקיד חשוב במטבוליזם של הורמוני המין. בין השאר הוא מייצר חלבונים מחברים שמוליכים את ההורמונים בדם ומשפיעים על פעילות ההורמונים. כאשר גבר סובל ממחלה בכבד התוצאה יכולה להיות רמה נמוכה של פעילות אנדרוגנית ורמה גבוהה של אסטרוגן. גבר כזה יהיה בסיכון גבוה לפתח גניקומסטיה וגם סרטן שד.
- טיפולים הורמונליים – גברים הסובלים מסרטן הערמונית מטופלים לעתים בתרופות הורמונליות המכילות אסטרוגן. טיפולים אלו עלולים להגביר מעט את הסיכון של אותם גברים לחלות גם בסרטן השד, אך סיכון זה הוא קטן בהשוואה ליתרונות הטיפול בסרטן הערמונית. לעומת זאת, גברים המקבלים מינונים גבוהים של אסטרוגן כחלק מתהליך שהם עוברים לשינוי מין נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר לחלות בסרטן שד.
- משקל עודף וחוסר פעילות גופנית – על פי מידע העולה במחקרים עדכניים, עודף משקל נחשב כגורם סיכון לסרטן שד בגברים. ההסבר הוא שתאי השומן גורמים לכך שהורמוני המין הגבריים – האנדרוגנים – יהפכו להיות הורמוני מין נקביים – אסטרוגן. כלומר, לגברים הסובלים מעודף משקל יש בגוף יותר אסטרוגן מהרמה הנורמלית. גברים עם משקל עודף יבחינו בוודאי שהם אינם זקוקים לגילוח באותה תכיפות כמו גברים אחרים. הם עלולים גם להיתקל בקשיי פוריות. הקפדה על פעילות גופנית סדירה ותזונה מאוזנת יכולה להפחית את רמת הסיכון לסרטן השד כמו גם למחלות אחרות.
אבחון
ההבדל העיקרי בין השד הנשי והשד הגברי הוא במסת השד, ולהבדל זה יש השלכות מבחינת אבחון המחלה והטיפול בה.
רוב רקמת השד אצל גברים, שהיא שרירית, מרוכזת מאחורי הפטמה והעטרה, המקום שבו בדרך כלל מתחיל סרטן השד אצל גברים. אצל גברים, מאחורי הפטמה והעטרה יש מקלעת עשירה של צינורות לימפה, דבר שמאפשר חדירה קלה ומהירה של הגידול הסרטני אל המערכת הלימפטית.
עובדה זו מסבירה את ההתפשטות המהירה של סרטן השד אצל הגברים, שגורמת לכך שפעמים רבות מתגלה המחלה אצל גברים כאשר היא כבר בשלב מתקדם יחסית.
כמו אצל נשים, הסימפטומים לסרטן השד אצל גברים הם גוש מוצק בשד, בדרך כלל מתחת לעטרה, אשר אינו גורם לכאבים. בשלבים המוקדמים הסתמנות הגידול יכולה להתבטא במתיחות של השד, הופעת גוש לא משיש והפרשה לא דמית מהפטמה. יתכנו גם תופעות של "התכנסות" פנימה של הפטמה או היווצרות קרום קשה על פניה. בשלבים מתקדמים יותר של התפתחות הגידול השד יהיה מוגדל ורגיש יותר למגע. תיתכן גם הפרשה דמית מהפטמה.
ביצוע ממוגרפיה אצל גברים כדרך לאבחן גידולים בשד הוא בעייתי בגלל נפח שד קטן וגם השימוש באולטרסאונד אינו יעיל במקרה זה.
הכלי העיקרי לאבחון סרטן השד אצל גברים הוא ביופסיה בשיטת FNA. שימוש בביופסיה ניתוחית הוא נדיר.
ביופסית מחט דקה (FNA – Fine Needle Aspiration)
במהלכה שואבים מהגידול נוזל באמצעות מזרק ומחט מאד דקה. אין צורך בהרדמה וביצוע הבדיקה אינו מחייב חדר ניתוח. FNA נחשבת לשיטה יעילה במקרים שבהם ניתן להבחין בגוש בבירור. כמו כן, אם מתברר שהגוש הוא ציסטה (שנחשבת לגוש שפיר מלבד במקרים נדירים), ניתן לשאוב את הנוזל ולהמשיך במעקב הרפואי ללא צורך בניתוח.
מועד אבחון המחלה הממוצע בקרב הגברים הוא כ-8-6 חודשים לאחר שהתפרצה. בעבר מועד האבחון ביחס לתחילת המחלה היה רחוק עוד יותר. ניתן לשייך את הגילוי המאוחר יחסית לעובדה שגברים אינם נוהגים להתייחס לסימפטומים המופיעים בגופם בשלב המוקדם, ולעתים גם בשלב המתקדם. גם רופאי המשפחה אינם מתייחסים לשד הגברי באותה צורה כמו לשד אצל נשים. כתוצאה מכך במקרים רבים המחלה אצל גברים בעת גילויה נמצאת כבר בשלבים מתקדמים – כלומר ב-staging גבוה.
רוב מקרי סרטן השד אצל גברים (87%) הם מסוג סרטן מחלחל של התעלות – סרטן שתחילתו בבלוטות החלב שהתפשט לאזורים שמחוץ לבלוטות. המונח הרפואי הוא infiltrating ductal carcinoma – הגידול ממוקם לרוב במרכז השד, מתחת לעטרה, וידוע על שכיחות גבוהה של הופעת הגידול בשד השמאלי.
כמו כן מוכרים אצל גברים סוגי סרטן שד נוספים: (ductal carcinoma in situ) – סרטן בלתי פולשני, הממוקד ומוגבל לצינוריות החלב בשד ומתגלה לרוב על ידי ממוגרפיה; סרטן שד דלקתי – (inflammatory breast cancer) ומחלת פאג'ט של הפטמה (Paget disease of the nipple) – סרטן שמקורו בדרך כלל בצינורות החלב אשר פוגע בעטרה ובפטמה – מעין אקזמה של העור באזור.
יותר מ-85% מהגידולים בקרב הגברים הם בעלי קולטנים חיוביים לאסטרוגן, בהשוואה לכשליש מסה"כ הגידולים אצל נשים המאופיינים ככאלה.