גורמי הסיכון לסרטן השד

גורמי סיכון הם אותן תכונות או הרגלים הניתנים לעתים לזיהוי, הגורמים לכך שאנשים מסוימים יהיו חשופים יותר, או פחות, למחלה מסוימת. הגדרת גורמי סיכון מיועדת להבין את סיבות המחלה, הדרכים למניעתה ולריפויה, ולסייע באבחון האישה העלולה לחלות במחלה.

הסיכון לחלות בסרטן השד הוא פועל יוצא של שילוב מורכב של גורמים, חלקם תורשתיים וחלקם קשורים באורח חיים וסביבה.

לא כל אישה הנחשפת לגורם סיכון אחד או אף לכמה גורמים בהכרח תחלה בסרטן השד, ומנגד, נשים שלכאורה לא נחשפו לכל גורם סיכון (מלבד גיל) יכולות לחלות במחלה.

במקרה של סרטן השד, למרות שכבר זוהו מספר גורמי סיכון טרם נמצאו הקשרים מוכחים בוודאות. סרטן היא מחלה הנובעת משינויים בגנים – מוטציות. חלק מהמוטציות עוברות בתורשה, אך מרביתן (כ-70%) מתפתחות במשך השנים ללא קשר לתורשה, כתוצאה מתהליכי התבגרות של מערכות הבקרה בגוף, גורמים סביבתיים ועוד.

נהוג לחלק את מקרי סרטן השד לשלוש קבוצות:

• סרטן שד אקראי (ספוראדי) – הקבוצה הראשונה והנפוצה ביותר, אליה משויכות כ-70% מהנשים שחלו בסרטן שד מבלי שתהיה במשפחה היסטוריה של המחלה.
• סרטן שד פוליגמי, או משפחתי.
• סרטן שד תורשתי, כלומר סרטן שד הנוצר כתוצאה מגן פגום העובר בתורשה במשפחה מדור לדור. לקבוצה זו משתייכים כ-5-10% ממקרי סרטן השד.

חשוב לזכור שככל שעולה גילה של האישה גדלים גם סיכוייה לחלות בסרטן השד וכאשר באים להעריך את רמת הסיכון יש לקחת בחשבון גם את גורם הגיל.

השתייכות קבוצתית

• גורמים משפחתיים
• גורמי תורשה
• מוצא אתני

גורמי סביבה

• חשיפה לקרינה
• חשיפה לכימיקלים ורעלים

אורח חיים וגורמים אישיים

• תזונה
• היעדר פעילות גופנית
• משקל יתר
• צריכת אלכוהול
• הורמונים
• אורך מחזור חודשי לאורך החיים, לידות, הנקה כגורם מגן, היסטוריה אישית, צפיפות השד

גורמים משפחתיים

על קבוצה זו נמנות חולות שבמשפחתן אירעו מספר מקרי סרטן שד אך לא זוהה אצלם גן פגום העובר בתורשה מדור לדור. נשים בקבוצה זו נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות מאשר כלל הנשים, אך בסיכון קטן יותר מהנשים אצלן התגלה גן פגום העובר בתורשה.

על פי הערכה, כ-15-18% מכלל החולות בסרטן השד הן על רקע משפחתי ורק כ-5% מתוכם הם תורשתיים כלומר ניתן לאתר מוטציות העוברות בהורשה.

קיימים מספר הסברים לסרטן שד פוליגמי-משפחתי שאינו נובע מגורם תורשתי, כפי שניתן ללמוד מהדוגמאות הבאות:

• חשיפה שווה של כל בני המשפחה לגורם סביבתי מסרטן כלשהו – למשל קירבה למפעל כימיקלים.
• קיום אפשרי של מוטציה בגן, לאו דווקא סרטנית, אשר גורמת לאישה מסוימת להיות פגיעה במיוחד להשפעות סביבתיות מסרטנות, למשל מזון עתיר שומנים. לדוגמא: אם התזונה שלך ושל אחיותיך ובנות-הדוד שלך הייתה תמיד מבוססת על צריכת שומנים יתכן מאד שתמצאי כי מספר בנות המשפחה חלו בסרטן השד.
• מוטציה בגן שעדיין לא הוכר בהקשר של סרטן השד.

גורמי תורשה

כ-5-10% ממקרי סרטן השד נמנים עם קטגוריה זו (או כאמור לעיל, 5% מתוך סך המקרים על רקע משפחתי). במקרים אלו, הגן הפגום עובר בתורשה מהאב ו/או מהאם וקיים סיכון של 50-50 שאותו גן פגום יועבר גם לדור הבא.

בדיקה לאבחון גנטי יכולה במקרים רבים לאתר את הגן הפגום אך גם השאלה מה לעשות עם המידע המתקבל כתוצאה מהאבחון ואיך לנהוג מהווה בעיה בפני עצמה.

למידע מורחב על סרטן שד תורשתי ובדיקות גנטיות

מוצא אתני

ישנן קבוצות אתניות מסוימות שבהן אובחנו נשים רבות כחולות סרטן שד, יותר מאשר בקבוצות אתניות אחרות. בישראל נשים לא-יהודיות חולות פחות מנשים יהודיות (למרות שקיימת מגמת עלייה במספר מקרי סרטן השד גם אצלן).

גם בקרב הנשים היהודיות קיימים פערים בשיעורי התחלואה בסרטן שד. נשים ממוצא אירופאי-אמריקאי חולות יותר.

סיבות אפשריות להבדלים בין הקבוצות האתניות השונות הן: מטבוליזם שונה של האסטרוגן אצל הנשים בקבוצות השונות, מידת החשיפה לגורמים מסרטנים, רמת השומנים בתזונה, וכן גורמים אחרים שעדיין לא הוכחו.

ההנחה המקובלת כיום היא שסרטן נגרם משילוב של גנים העוברים מוטציה וגורמים סביבתיים מסרטנים שמפעילים אותה. גנים אינם מתקיימים בבידוד. הם פועלים בקשר עם סביבתם וזו מכילה לעתים קרובות קרצינוגנים (גורמים מסרטנים) – מולקולות המכילות מוטציות די.אנ.איי. נוספות. גם אם קיבלנו מוטציית גנים בתורשה, תידרש השפעת גורמים חיצוניים נוספים כדי לגרום לכך שהמוטציה "תצא מן הכוח אל הפועל" וייווצר סרטן.

גורמים סביבתיים רבים טרם זוהו בבירור בשלב זה וטרם אובחן אצל אילו נשים רמת הפגיעות להשפעת הגורמים הסביבתיים עלולה להיות גבוהה יותר.

בהקשר לסרטן השד נחקר הקשר בין הופעת המחלה לחשיפה לכימיקלים סינתטיים ולקרינה. עדויות מחקריות על הקשר הזה מרוכזות ב-State of the Evidence – דוח שנתי מקיף, המאגד בתוכו מסקנות ממאות מחקרים העוסקים בגורמי סיכון סביבתיים, ידועים ואפשריים, לסרטן השד. המסמך מתפרסם ביוזמת הארגונים האמריקנים: Breast Cancer Fund, Breast Cancer Action, ושותפים לכתיבתו ולעריכתו חוקרים רבים מארה"ב ומהעולם.

למידע על הדו"ח באתר Breast Cancer Fund (אנגלית, 2017)

חשיפה לקרינה

קרינה נחשבת גורם סיכון מוכר לסרטן באופן כללי. קרינה מייננת (רדיואקטיבית, רנטגן, אולטרה-סגולה) הוכחה בוודאות כמעלה את הסיכון לסרטן השד.

נשים שלפני גיל 30 עברו טיפולי קרינה (רדיותרפיה) לחזה או לשדיים (לדוגמה, טיפול בלימפומה של הודג'קין) נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד בשלב מאוחר יותר בחיים.

הסיכון לחלות בסרטן השד גדול יותר גם אצל נשים שנחשפו לקרינה טיפולית בשנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, כאשר עדיין לא נהוג היה לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים להגנת המטופלות כמו שמקובלים היום.

מבחינת רמות הקרינה אליהן נחשף הגוף, יש הבדל משמעותי בין קרינה טיפולית שמטרתה להרוס את תאי הסרטן לבין קרינה אבחונית. רמת הקרינה שקיימת בביצוע בדיקת ממוגרפיה דומה לרמת הקרינה הקיימת בטיסה טרנסאטלנטית לארה"ב. בהקשר לסרטן השד יש לזכור כי חשיבות ביצוע ממוגרפיה באופן סדיר עולה על הסיכון האפשרי בהצטברות קרינה. השימוש בממוגרפיה לאבחון לא הוכח כמזיק לנשים המתחילות להיבדק בשנות ה-40 או ה-50 לחייהן.

כימיקלים סינתטיים

מחקרים מצביעים על הקשר בין כימיקלים סינתטיים מסוימים שמחקים את פעולת האסטרוגן (קסנו-אסטרוגנים: הנמצאים  בחומרים מסוימים במוצרי הדברה, פלסטיק, חומרי ניקוי, תרופות מרשם ועוד) לבין הסיכון לחלות בסרטן השד. חלק מהחומרים הוכחו כקשורים לסיכון למחלה באופן ודאי, וחלקם – כבעלי קשר סביר או אפשרי.

אין לנו שליטה על גורמים גנטיים והורמונליים העלולים להשפיע על רמת הסיכון לסרטן. אך ישנם גורמים חיצוניים היכולים לגרום לסרטן או להאיץ את התפתחותו, או לחלופין למנוע את היווצרותו, שהשליטה עליהם נמצאת במידה זו או אחרת בידינו.

מחקר  מקיף שנערך ע"י חוקרי האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן מצביע על כך ש – 42% מכלל מקרי הסרטן  קשורים לגורמים התנהגותיים.

המחקר בדק נתונים משנת 2014 בארה"ב וסקר 1,570,975 מקרי סרטן ו -587,521 מקרי מוות המיוחסים לסרטן. מהמחקר עלה שקיימים 17 גורמים  "ברי שינוי" – כאלו שאנשים יכולים לפעול ולשנותם, אשר תורמים להתפתחות סרטן.

הגורמים המובילים כתורמים לסרטן (מסוגים שונים) היו: עישון סיגריות, משקל עודף, שתיית אלכוהול, היחשפות לקרינת UV, חוסר פעילות גופנית, צריכה מועטה של פירות וירקות, צריכת בשר אדום מעובד, רמה נמוכה של סידן. יש לציין כי כיום ישנם חילוקי דיעות לגבי ההשפעה של שתיית אלכוהול על הסיכון לחלות בסרטן השד, למרות שברור שצריכה מופרזת של אלכוהול ככלל מזיקה לבריאות.

סרטן השד וגורמים התנהגותיים ברי שינוי

המחקר העלה שניתן לייחס כ- 29% ממקרי סרטן השד לגורמים ברי שינוי: עודף משקל נמצא קשור ל – 11.3% ממקרי סרטן השד, שתיית אלכוהול ל – 16.4%, ומחסור בפעילות גופנית ל – 3.9% ממקרי סרטן השד.

על פי דוח המכון האמריקני לחקר הסרטן AICR, הוכח כי לשמירה על משקל תקין, הנקה, פעילות גופנית סדירה וצמצום צריכת אלכוהול תפקיד משמעותי מוכח בצמצום הסיכון לחלות בסרטן השד. 38% ממקרי סרטן השד בארה"ב ניתנים היו למניעה על ידי הקפדה על תזונה, פעילות גופנית ומשקל תקין.

מקורות:

האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן, נובמבר 2017

המחקר המלא באתר CA: A Cancer Journal for Clinicians

תזונה

גם לתזונה יש השפעה על רמת הסיכון לסרטן השד. דיאטה דלת שומנים מפחיתה את הסיכון, למרות שאין הוכחה שהיא יכולה למנוע את היווצרות המחלה. יחד עם זאת חשוב לזכור שלדיאטה כזו יש השפעה מוכחת על רמת הסיכון למחלות לב ושבץ מוחי.

משקלה של התזונה כגורם סיכון משתנה בהתאם למצב המחזור החודשי של האישה, והוא גדול יותר אצל נשים שאצלן נפסק המחזור. דיאטה עשירת סיבים היא בדרך כלל גם דלת שומנים ועל כן חשיבותה רבה, אולי גם כגורם מניעה.

על פי המכון האמריקני לחקר הסרטן (AICR), תזונה נכונה צריכה להתבסס על העקרונות הבאים:

• אכילת מגוון ירקות ופירות (לפחות חמש מנות ביום, כאשר מנה היא 100 גרם). חשוב לאכול ירקות ופירות המכילים ויטמין A , C ו-E, ובטא קרוטן. עם הירקות והפירות היעילים במיוחד נמנים ירקות ממשפחת המצליבים, ירקות בצליים, ירקות כתומים (המכילים בטא קרוטן), ירקות ירוקים עליים, פרי הדר, שמני צמחים, תותים, עגבניות ועוד.
• אכילת דגנים מלאים, קיטניות ושורשים (צריכה של לפחות שבע מנות ביום).
• העדפת מזון לא מעובד.
• הגבלת צריכה של בשר אדום ומתן עדיפות לעוף ולדגים.
• הגבלת צריכת בשר הנצלה על פחמים, בשר מעושן ומומלח.
• הגבלת צריכת שומן מן החי. מומלץ שומן אומגה 3.
• הגבלת צריכת מזונות מלוחים.
• הגבלת צריכת אלכוהול.

סויה ומוצריה:

בעבר ועדה של משרד הבריאות בישראל (2006) קבעה כי "…למרות שהדיווחים המדעיים לגבי ההשפעות של פיטואסטרוגנים בסרטן השד אינם חד משמעיים, אנו ממליצים כי נשים החולות בסרטן שד או נמצאות בסיכון גבוה למחלה יתייעצו ברופא לפני התחלת השימוש בתכשירים אלו".

במאי 2017 פרסם משרד הבריאות המלצות חדשות לגבי אכילת סויה, לפיהן: "צריכת סויה הינה בטוחה בכל שלבי החיים לרבות ינקות, ילדות והתבגרות הן בקרב נשים והן בקרב גברים ואף עשויה לספק יתרונות במצבים בריאותיים שונים". עוד נאמר: "צריכת סויה לא מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן השד אלא להיפך, היא עשויה לסייע במניעת סרטן השד וקשורה בהפחתת הסיכון לתמותה ולהישנות הגידול בקרב חולות ושורדות המחלה". (מידע נרחב באתר משרד הבריאות)

אומגה 3

צריכת חומצות שומניות אומגה 3 עשויה להוריד את הסיכון לסרטן או לעכב את קצב התפתחותו. בקווים מנחים בנושא תזונה מטעם האגודה האמריקנית לסרטן נטען כי יש הוכחות להשפעה מיטיבה זו, אם כי הן מועטות. אחד המחקרים מצא כי תזונה עשירה באומגה 3 של אימהות במהלך ההיריון וההנקה הורידה את הסיכון של בנותיהן לחלות בסרטן השד במהלך חייהן.

פעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה חשובה לבריאות מערכת הדם והלב ולמניעת דילול העצם (אוסטיאופורוזיס). יותר ויותר מחקרים מצביעים על קשר אפשרי בין פעילות גופנית קבועה למניעת סרטן השד. מחקר הראה כי נשים שעסקו בפעילות גופנית במשך 4 שעות שבועיות במהלך שנות הפריון שלהן נמצאו בסיכון נמוך משמעותית לחלות בסרטן השד. מחקר אחר הראה שאצל נשים שעסקו באתלטיקה בצעירותן רמת הסיכון למחלה הייתה נמוכה יותר.

האגודה האמריקנית לסרטן ממליצה על פעילות גופנית של 45 דקות עד שעה ביום לפחות חמש פעמים בשבוע. התדירות ועוצמת הפעילות משתנות עם הגיל – ככל שהגיל עולה עדיפה פעילות בתדירות גבוהה יותר ומשך זמן ארוך יותר אך בעוצמה מופחתת.

עודף משקל

מחקר אירופי גדול (EPIC), שנמשך יותר מעשור והקיף כחצי מיליון איש, מצא קשר בין תזונה, פעילות גופנית ומשקל במניעת מחלת הסרטן. על פי דו"ח ארגון הבריאות העולמי עודף משקל והיעדר פעילות גופנית אחראים לרבע עד שליש ממקרי סרטן השד.

עודף משקל בגיל מבוגר (המוגדר כמשקל גבוה ב-20% ויותר מהמשקל האישי האידיאלי) נחשב לגורם סיכון לסרטן השד. תאי שומן מייצרים אסטרוגן, ומשום כך עודף משקל משפיע מאד על רמת האסטרוגן בגוף. אצל נשים הסובלות מעודף משקל רמת האסטרוגן בגוף יכולה להגיע ל-40% יותר מזו של נשים באותו גיל שמשקלן רגיל.

עודף משקל המרוכז באזור הבטן (מוגדר על ידי יחס בין היקף מותניים לירכיים) עלול להגדיל את הסיכון לסרטן השד (בין השאר) אף יותר מאשר עודף משקל לפי מדד ה-BMI, המשקלל את יחס המשקל והגובה. הסיבה לכך היא שהשמנה באזור הבטן, בצירוף היעדר פעילות גופנית, גורמים לעליה ברמות האינסולין, עליה בייצור אסטרוגנים ברקמת השומן וגורמים נוספים המגבירים את הסיכון להתפתחות סרטן השד.

צריכת אלכוהול

צריכת אלכוהול מגבירה את הסיכון לסרטן השד. על פי האגודה האמריקנית לסרטן, נשים שצרכו 2-5 משקאות ביום היו בסיכון גדול פי 1.5 לחלות בהשוואה לנשים שלא שתו כלל.

על פי אחד המחקרים, אצל נשים מתחת לגיל 55 ללא גורמי סיכון אחרים שצרכו יותר מ- 9 מנות אלכוהול בשבוע הסיכון היה גבוה יותר מאשר אצל נשים בגיל מבוגר יותר. יחד עם זאת נראה שלאלכוהול היתה השפעה מזערית על נשים שכבר נמצאו בסיכון גבוה. נראה כי הנזק מצריכת אלכוהול גבוה במיוחד בגילאים הצעירים.

דוח שהתפרסם בשנת 2017, על ידי הקרן העולמית לחקר הסרטן והמכון האמריקאי לחקר הסרטן הראה כי צריכה יומיומית של אלכוהול  – 10 גרם ליום (כוס בירה קטנה או כוס יין) מגבירה את הסיכון לסרטן השד בתקופה שלפני המנופאוזה ועוד יותר בתקופה שלאחריה. לא ידוע מהו סף הצריכה הבטוח לאלכוהול.

הורמונים וסרטן השד

נבדק הקשר בין צריכת הורמונים לסיכון לסרטן השד ממספר היבטים:

גלולות למניעת הריון – לפי האגודה האמריקנית לסרטן, מחקרים מראים כי נשים המשתמשות בגלולות למניעת הריון הן בעלות סיכון במעט גדול יותר לחלות בסרטן השד בהשוואה למי שלא השתמשו כלל בגלולות. אולם סיכון זה כנראה יורד לנורמה לאחר שהאישה הפסיקה ליטול את הגלולות. נראה כי נשים שהפסיקו ליטול גלולות לפני עשר שנים אינן בסיכון מוגבר לסרטן השד. בקבלת ההחלטה על השימוש בגלולה על האישה לדון עם הרופא/ה בגורמי הסיכון האחרים שלה למחלה.

מחקר  שהתפרסם בכתב העת NEJM (דצמבר 2017) הראה כי נשים שהשתמשו בגלולות והתקנים תוך רחמיים היו בסיכון גבוה מעט יותר לסרטן השד. המחקר, שנערך בדנמרק, בדק נשים בגילאי 15-49, כלל למעלה מ- 1.8 מיליון נשים ונמשך למעלה מעשור. מסקנות החוקרים היו כי הסיכון לסרטן שד גבוה יותר בקרב נשים שמשתמשות או שהשתמשו לאחרונה בגלולות או התקנים תוך רחמיים מאשר בקרב נשים שלא השתמשו מעולם באמצעי מניעה הורמונליים וכי הסיכון עולה ככל שמשך השימוש ארוך יותר, אולם העליה האבסולוטית בסיכון היא קטנה.

מחקר עדכני בדק את השימוש בגלולות מודרניות יותר, ושלל כל קשר בין נטילת גלולות למניעת הריון בהווה או בעבר וסרטן שד. הסיכון לחלות בסרטן שד לא עלה גם עבור נשים שנטלו גלולות עם מינון גבוה יחסית של אסטרוגן ולתקופות ממושכות. לא נמצאה גם עליה בסיכון לסרטן שד לאחר נטילת גלולות אצל נשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד או נשים שהחלו בנטילת הגלולות בגיל צעיר.

טיפול הורמונאלי חליפי בגיל המעבר (HRT) - השימוש בהורמונים לאחר הפסקת המחזור החודשי היה מקובל במשך שנים רבות כאמצעי להקלת התסמינים של גיל המעבר ולמניעת אוסטיאופורוזיס (בריחת עצם).

מחקרים עדכניים הראו שטיפול משולב של אסטרוגן ופרוגסטרון מעלה את הסיכון לסרטן השד, אך הסיכון חוזר לנורמה עם הפסקת הטיפול. טיפול באסטרוגן בלבד אינו מעלה את הסיכון לסרטן השד (הטיפול אפשרי רק לנשים שעברו כריתת רחם).

הרחבה בנושא טיפול הורמונלי חליפי לאחר גיל המעבר ראו במידע של האגודה האמריקנית לסרטן.

מוצע לאישה לשקול עם הרופא מה הטיפול המתאים עבורה אישית בהתאם למאפיינים האישיים שלה תוך בחינת הסיכון מול התועלת הצפויה.

טיפולי פוריות – עדיין יש ויכוח על הנושא בספרות המחקרית לגבי שאלת הסיכון, יחד עם זאת, מחקרים עדכניים מראים, שטיפולי פוריות אינם מגבירים סיכון לחלות.

מחקר שהתפרסם ב- 2018 בבריטניה, קבע, שטיפולי פוריות אינם מגבירים סיכון לחלות בסרטן שד/ גם מחקר שבוצע בהולנד מצא שאין סיכון מוגבר בקרב נשים מטופלות IVF לסרטן שד/

המחזור החודשי

קיים קשר בין סרטן השד ומספר מחזורי הווסת לאורך שנות חייה. ככל שהמחזור החודשי מתחיל מוקדם יותר (כלומר ווסת ראשונה לפני גיל 12 שנה ו/או גיל מעבר לאחר גיל 55) כן יגדל הסיכון של האישה לחלות בסרטן השד, ככל הנראה בשל החשיפה הממושכת להורמוני המין (אסטרוגן ופרוגסטרון) לאורך חיי האישה.

לידות בגיל מאוחר או היעדר לידות

הריונות רבים החל מגיל צעיר מורידים את הסיכון לסרטן השד היות שהם מצמצמים את מספר מחזורי הווסת לאורך חיי האישה. נשים שלא ילדו נמצאות בסיכון מוגבר יותר מאשר נשים שילדו. לידה ראשונה אחרי גיל 34, מעלה את הסיכון למחלה.

מחקר שהתפרסם בשנת 2019, הראה שנשים לאחר לידה נמצאות בסיכון גבוה מעט יותר לסרטן שד מנשים שלא ילדו (בעיקר בנשים שהלידה הראשונה התרחשה בגיל מבוגר, בריבוי לידות או בנשים עם היסטוריה המשפחתית)  הסיכון נמשך עד 24 שנים לאחר הלידה ואז מתהפכת המגמה ונמצא כי ההיריון הופך לגורם מגן מסרטן השד. עוד נמצא כי נשים שילדו לפני גיל 25 לא חוו עליה בסיכון לסרטן השד. המחקר מצא עוד, כי שיא הסיכון הוא כ – 5 שנים לאחר הלידה.  חשוב ליידע את כירורג השד מתי הלידה האחרונה, כדי שנושא זה יילקח בחשבון בקביעת הבדיקות הנדרשות.

מחקר שהוצג בכנס החברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO,June 2017) בדק את הסיכון לחזרת המחלה בנשים שחלו בסרטן השד ונכנסו להיריון ונמצא שהיריון לא מגביר את הסיכון.

הנקה כגורם מגן

ארגונים לחקר הסרטן כוללים בדרך כלל את ההנקה כאחד הגורמים המורידים מעט את הסיכון לסרטן השד. מחקרים מצאו כי אכן להנקה ולתקופה המצטברת של ההנקה השפעה על הסיכון לחלות בסרטן השד.

על פי האגודה האמריקנית לסרטן, כמה מהמחקרים הראו כי ההנקה מורידה במעט את הסיכון לחלות בפרט אם מדובר בהנקה במשך 1.5-2 שנים. המכון האמריקני לחקר הסרטן ממליץ לנשים על הנקה בלבד עד שהתינוק מגיע לגיל שישה חודשים.

בין השאר נמצא כי בנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן השד, ההנקה מפחיתה את הסיכון למחלה לפני גיל המעבר ב-60% בהשוואה לנשים שלא הניקו כלל.

עדיין לא הוכח מה הסיבה להשפעת ההנקה. בין הגורמים המשוערים נמנים הגורם ההורמונאלי – העובדה שההנקה מצמצמת את מספר מחזורי הווסת לאורך חיי האישה, גורמים הקשורים למבנה השד, ועוד.

למקורות בנושא הנקה והסיכון לסרטן השד (אנגלית):

American Cancer Society

National Cancer Institute

La Leche League International

Archives of Internal Medicine

היסטוריה אישית של סרטן שד

אישה שחלתה בסרטן השד בעבר נמצאת בסיכון גבוה פי 3-4 לחלות שוב בהשוואה לאישה שלא חלתה.

היסטוריה אישית של מחלות שפירות של השד

מצבים שפירים מסוימים שאובחנו בשד עלולים להגביר את הסיכון לסרטן השד. במחקר שהוצג בכנס של המועצה האירופאית לסרטן השד בשנת 2023 נמצא שנשים עם מחלת שד שפירה  נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח בעתיד סרטן השד.

צפיפות השד

מחקר שהתפרסם בשנת 2017 בכתב העת JAMA Oncology הראה כי  לנשים בעלות מבנה שד צפוף יש סיכון גבוה יותר לפתח סרטן שד מאשר לנשים עם מבנה שד שומני. הממצא התייחס הן לנשים צעירות לפני שלב המנופאוזה ולנשים מבוגרת לאחר המנופאוזה (המחקר לא התייחס לנשאות למוטציות כגורמי סיכון).

לידיעה בנושא ב-Medscape

הסיכון לחלות בסרטן השד הוא פועל יוצא של שילוב מורכב של גורמים, חלקם תורשתיים וחלקם קשורים באורח חיים וסביבה. 

לא כל אישה הנחשפת לגורם סיכון אחד או אף לכמה גורמים בהכרח תחלה בסרטן השד, ומנגד נשים שלכאורה לא נחשפו לכל גורם סיכון (מלבד גיל) יכולות לחלות במחלה.

מה בכל זאת ניתן לעשות?

• גילוי מוקדם באמצעות בדיקות האבחון השונות – היכרות של השד שלך והשינויים החלים בו, בדיקה ותשאול רפואי אצל כירורג.ית שד, ביצוע בדיקות סקר בהתאם לגיל ולהנחיות הרופא.ה
• שמירה על אורח חיים בריא
• הכרת רמת הסיכון האישית (ואם את נמצאת בסיכון – ביצוע בדיקות אבחון בתדירות המתאימה).

לכלי אינטראקטיבי להערכת הסיכון האישי לסרטן השד

למידע על גורמי הסיכון באתר המרכז  לבקרת מחלות האמריקאי (CDC)

עודכן במרץ 2024