חזרה לשגרה אחרי ההחלמה

אני נופר דיוויס, בת 52, מורה ואמא. לפני כשלוש שנים, בגיל 49, עברתי בדיקת ממוגרפיה ואולטרסאונד והתגלה אצלי סרטן השד. הידיעה הזו הכתה בי כמו רעם ביום בהיר. שאלות רבות הציפו את ראשי: למה זה קורה לי? איך אצליח להתמודד עם זה? כאישה וכמורה, אחד החששות הגדולים שלי היה כיצד יגיבו תלמידיי אם אאבד את שערי כתוצאה מהטיפולים. זה היה מצב שלא רציתי להיות בו, אבל ידעתי שאין לי ברירה. ידעתי שעליי להילחם ולא לוותר, לא משנה כמה קשה זה יהיה.

למזלי, לאחר כחודש של המתנה מורטת עצבים, האונקולוגית שלי הודיעה לי שלא אצטרך לעבור כימותרפיה. הבנתי שדבר אחד קשה ירד ממני, ושאולי ההחלמה תהיה קצת יותר קלה. בניתי לעצמי מקום בטוח לרגשות שלי, למדתי לקחת את הדברים יותר בקלות ולאפשר לעצמי את הזמן שאני צריכה. זה היה שלב חשוב עבורי בהחלמה, שלב שבו הבנתי כמה חשוב לאהוב את עצמי ואת המשפחה שלי, ולהיות נוכחת עבורם כפי שהם עבורי.

והנה כמה עצות מנסיוני, איך להתמודד עם החזרה לשגרה אחרי מחלה

1.טיפול רגשי והצטרפות לקבוצות תמיכה:  לדעתי, אחרי שמסיימים את הטיפולים, כל אחת זקוקה לטיפול רגשי, להבין איך היא הולכת לצאת מחוזקת מכל התהליך. אני מצאתי שהשיתוף בחששות שלי עם אחרים היה משמעותי מאוד. פניתי לעמותות לעזרה והתחלתי לתרגל האטה יוגה, שמאוד עזרה לי למצוא רוגע. בנוסף, הצטרפתי לקבוצת 'גם אני רצה', קבוצה של נשים מחלימות. מצאתי ששיתוף החוויה עם אחרות במצב דומה רק חיזק וקידם אותי בהחלמה.

2.שיתוף וחינוך בקהילה: כשחזרתי לבית הספר, החלטתי לארגן מפגש לצוות המורות באוקטובר – חודש המודעות לסרטן השד. היה לי חשוב לספר על התהליך שעברתי ועל נקודת האור שמצאתי בכל זה. רציתי להעביר את המסר שאפשר לחיות גם אחרי מחלה, ושחובה להיבדק. התלמידים שלי הצטרפו אליי בריצה ברחבי העיר, עם המסר החשוב – "תלכי להיבדק". הייתי פתוחה עם התלמידים ושיתפתי אותם בעדינות במחלה, כדי להראות להם שאני כאן עבורם והכל בסדר.

3.שיתוף ושיתוף פעולה עם מקום העבודה:  בבית הספר המנהלת והסגנית היו מאוד רגישות לצרכים שלי, ואני מאמינה שחשוב לשתף אותן במה שעוברים. גם כשיש קושי, יש פתרון. שיחה נעימה ובגישה חיובית תביא רק דברים טובים. חשוב לא לתת הרגשה שהמעסיק חייב לך משהו, אלא לבוא בגישה של שיתוף פעולה.

4.התאמת השגרה החדשה לצרכים אישיים: כשדברים לא חוזרים לשגרה כפי שהיו, זה האור שאומר לנו שצריך שינוי. אימצתי את אמרתו של עמית אטיאס: "יש דברים שלא בידיים שלנו. לא משנה מה נעשה וכמה נרצה. קבל אותם באהבה ובאמונה שהם חלק מהדרך". הבנתי שכל דבר קורה מסיבה וצריך לקבל זאת באהבה.

5.פתיחות לשאלות ולמידה מהסביבה: למרות שלא נתקלתי בהרבה שאלות, אני מרגישה שרבים חששו לשאול. עם זאת, הייתי פתוחה לספר ולצמצם כל אי-נעימות.

6.דאגה לעצמך: חשוב לשמור על איזון. נסי לעבוד ימים קצרים יותר אם אפשר, ובצהריים לנוח. הקפידי לתת לעצמך זמן איכות בכל יום – יוגה, ספורט, קריאה, מוזיקה, ציור או אפילו זמן של שקט. חשוב גם לשמור על זמן איכות עם המשפחה.

בסופו של דבר, כל אחת מאיתנו יכולה למצוא את הדרך שלה לחזור לשגרה ולהתחזק מהחוויה. מה שחשוב הוא להיות קשובה לצרכים שלך, לא לפחד לבקש עזרה, ולזכור שהדרך להחלמה רצופה באתגרים, אך גם בהזדמנויות לצמוח ולהתחזק.

מאחלת לכולן בריאות ושגרה מחוזקת וטובה

ספטמבר 2024