את כל פלאי הקיץ

ביולי בשנה שעברה, במקום להשתכשך במים בריזורט מפנק בחו״ל שכבר הוזמן מראש, מצאתי את עצמי באשפוז יום אונקולוגי בבית חולים שיבא, מקבלת כימו מסוג טקסוטר לווריד.

אם זה לא היה מספיק, ישבתי עם כפפות וגרבי קרח כדי למנוע נוירופתיה. אותו כימו – עם כל תופעות הלוואי: הבחילות, חוסר התאבון, הפצעים בפה, הטעם המתכתי, חוסר השינה והרשימה עוד ארוכה – גרם לי ליפול ולהרכיב את עצמי כל פעם מחדש. הוא גרם להיות חדורת מטרה ולסלק את הסרטן שנכנס בגוף הלא נכון.

בתחילת ההקרנות ובגלל המיקום של הגידול, הייתי צריכה לעצור את הנשימה כדי להימנע מפגיעה באיברים הפנימיים. במקום לחשוב איך הקרינה הורסת לי הגוף, חשבתי עלי ועל גיא בעלי, בריזורט המפנק שהיינו בו ביוון ועל כל שאר החוויות משם. עצרתי את הנשימה ודמיינתי את עצמי שוחה במים. השתדלתי לא להיכנס למרה שחורה. התמסרתי לטיפולים והאמנתי מאוד ברופאים ובשאר הצוות הרפואי שטיפל בי.

שלא תטעו, אני מתגעגעת לימים שלי של החופשות לפני הטיפולים. אני מתגעגעת למרץ שהיה לי לרוץ או אפילו היכולת הפיזית להרים את הילדים ולעזור יותר לגיא, כמו שהייתי פעם. הייתי על טורבו.

כל זה לא מוסיף לשאר התחושות: החמסין של הקיץ, חוסר הנוחות’ הגרד בראש מהפאה, היכולת לשחות במים מבלי לחשוש לפתח זיהום/ לשמור על המערכת החיסונית או אפילו להוריד את הפאה במים. כל אלה לא פשוטים, במיוחד כשמדובר באמא כמוני – רק בת 36, חולת שליטה בכל הנוגע לגוף שלה ולרצון להיות מעורבת בגידול הילדים.

אבל לא הייתה לי ברירה. הסרטן לימד אותי לשחרר ולהסתכל על הטוב.

תעשי רק מה שאת אוהבת

כל דקירה, בדיקה, ציפייה לתשובה תקינה – כל אלה עיצבו אותי וגרמו לי עוד יותר לרצות  לחיות. אמרתי לעצמי שכל עוד אני  ״מבלה״ באונקולוגיה, אני מחזקת את עצמי רק בדברים שעושים לי טוב, וזה כולל גם אנשים שעושים לי טוב.

יום אחד החלטתי שאני מחליפה את כל ליין הפיג׳מות שלי. אחרי כל טיפול כימותרפיה, חזרתי לבית נקי, אחרי שתיאמתי את המנקה לאותו יום, ועל המיטה חיכתה לי פיג׳מה חדשה שליוותה אותי וגרמה לי להרגשה טובה, למרות שהרגשתי ונראיתי כמו סמרטוט. הזמנתי עיסוי רפואי הביתה בימים שהרגשתי קצת יותר בטוב.

המשפחה שלי עטפה אותי, ואני המשכתי לעטוף את עצמי רק באנשים חיוביים, תומכים ומבינים. הבנתי שיש אנשים שיבחרו לא להיות שם בתקופה הקשה בחיי. בהתחלה כעסתי, אבל אז הבנתי שאני לא זקוקה לאנשים כאלה בחיי, ולמען הבריאות שלי אני צריכה לצידי רק אנשים שבאמת רוצים להיות שם מכל הלב.

ומהם למדתי לבקש עזרה כשקשה; כמה ימים לפני שלני (6), בני הבכור, עלה לכיתה א׳ לא הייתי מסוגלת לארוז לו את הספרים והמחברות, למרות שרציתי. כאב לי, אבל למדתי להוקיר תודה; לגיא שהלך איתו לקנות את כל הציוד ולאמא שלי שישבה ועטפה בקפידה.

התחברתי מאוד לגישה הרוחנית. התחלתי לקרוא הרבה ספרי העצמה עם מסרים חיוביים וניסיתי ליישם כמה שיותר. בזמן הטיפולים הייתי עוצמת עיניים ומדמיינת זיכרונות מהחופשות עם בעלי והילדים וגם את החופשות והיעדים הבאים שאני רוצה לבקר בהם. כל האמצעים היו כשרים כדי לגרום לעצמי להרגיש טוב אחרי כל מה שאני עוברת.

לראות את הטוב

גם כשנאלצתי לעשות קרחת בזמן טיפולי הכימותרפיה, השתדלתי להמשיך לראות את הטוב. הטיימינג היה כואב, בדיוק ביום הנישואין שלי ושל גיא, אבל אמרתי לעצמי שלפחות הספקתי לעשות פאה מהשיער הטבעי שלי. הבטחתי לעצמי שהשנה נחגוג את יום הנישואין כמו שצריך וכך היה, חגגנו במסעדת שף.

למרות שלא תמיד ראיתי אותו בהתחלה, שיננתי שיהיה טוב, ובכל פעם מחדש גיליתי בעצמי ״כוחות נסתרים״. יום אחרי כימו ללני הייתה מסיבת סיום בגן חובה. התאפרתי, התלבשתי, הסתרתי הכל, ישבתי בחוץ, צפיתי בו ובכיתי סוף סוף מאושר. גם כשבקושי עמדתי על הרגליים אחרי טיפול אחר, היה זה לני שלי שהוציא ממני כוחות נסתרים שוב כשהעליתי אותו לכיתה א' בביה״ס.

כשאליס (3) חגגה יום הולדת ביולי שעבר, נדבקתי במחלת הנשיקה באמצע הכימו. הייתי מרותקת למיטה עם חום גבוה ולא יכולתי להשתתף בחגיגות. מה שהחזיק אותי היה ההבטחה שבשנה הבאה (בלי נדר) אחגוג לה כמו שצריך, כשאחלים. הציפייה לאירועים האלה, לזיכרונות המתוקים שניצור, עזרו לי להתמקד במה שחשוב ולעבור את ההתמודדות הלא פשוטה שמולי.

סיימתי עם רזומה של 7 טיפולים כימותרפיים, 2 ניתוחים, שאחד מהם היה כריתת שד ועוד ניתוח שחזור בדרך, 16 טיפולי קרינה ועוד דרך ארוכה לעבור. גם המשפחה שלנו עברה הרבה בשנה האחרונה, ויש הרבה מה לשקם.

אז נכון, בזמן הטיפולים לא יכולתי להיכנס לבריכה. אבל יכולתי להסתכל עליה ועל הילדים נהנים עם גיא. החופש האמיתי הוא להעריך גם את הדברים הקטנים ולהבין ששום דבר לא מובן מאליו.

הבנתי שהעולם מסתדר גם בלעדיי, שמחשבה יוצרת מציאות, למדתי לשחרר ואני עדיין לומדת איך לחזק את הקן המשפחתי שלי. והחופשה? רק נדחתה בשנה.

המסע של סיון באינסטגרם sisi_jewelry@

יוני 2024