כימובריין- פגיעה קוגנטיבית במחלימות מסרטן השד
כימובריין – מוח כימותרפיה בתרגום לעברית – הוא הכינוי הרווח לפגיעה קוגניטיבית בעקבות טיפולי כימותרפיה, אחת מתופעות הלוואי שמופיעה גם אצל מחלימות מסרטן שד.
אחרי סרטן השד: המעקב הרפואי, ד"ר מירב בן דוד
ד"ר מירב בן דוד, אונקולוגית מומחית, מנהלת השירות לקרינה לשד, בית החולים שיבא
מתוך עלון "אחת מתשע", קיץ 2011
נשים שהחלימו מסרטן השד וחזרו למעגל משפחה-ילדים-עבודה נשארות שנים עם התחושה המאיימת שמא תשוב המחלה ותפר שוב את שגרת החיים. מדי תקופה, הן מגיעות אל הרופא המטפל העוקב אחריהן לצורך בדיקה גופנית ושיחה. פגישות אלה יכולות להיות מקור מצוין לחיזוק עצמי ושיפור הרגשת הבריאות האישית, אך ניכר כי לפני פגישה שכזו עולה רמת המתח האישית מתוך חשש שמא יתגלה משהו חשוד בבדיקה הגופנית או בתוצאות הבדיקות המובאות לרופא.
למה בעצם צריך את המעקב? מה מטרת הפגישה?
המעקב אחרייך הוא בראש וראשונה כאישה בריאה. כמו כל רופא אנו מחויבים אלייך, לבריאותך, ונפנה אותך לביצוע בדיקות של "האישה הבריאה", למשל בדיקת רמת ויטמיןD בדם, תוספת סידן, הפניה לבדיקת צפיפות העצם, ממוגרפיה ותזכורת לגבי גניקולוג.. כמו שאמרנו – לכל אחת יש בדיקות שכדאי לה לבצע. במקביל, אנו יושבים מאחורי השולחן בכובע של האונקולוג. אנו נחפש ממצאים שניתן לגלות בשלב מוקדם, כמו חזרה מקומית של הממאירות בשד כדי שנוכל להגדיל את אחוזי הריפוי, נשאל אותך על תופעות הלוואי מהטיפול שקיבלת (כימי או הורמונאלי) וננסה לעזור לך. עינינו גם צופיה ואוזנינו קשובה לבדוק האם יש סימנים למחלה גרורתית. בפועל, כשליש מחזרות המחלה מתגלות על ידי ממוגרפיה, שליש במישוש (על ידי האישה או על ידי הרופא) ושליש על ידי שניהם יחד. ברוב המקרים, גם אם יש חזרת מחלה בשד, אין שום ממצא נוסף בגוף והטיפול מכוון לריפוי מלא. מכאן- שגם אם היה לך כבר סרטן שד – את רוצה להמשיך לבצע מעקב על ידי מישוש (שלך וגם של הרופא האונקולוג והכירורג), מעקב הדמייתי עם ממוגרפיה, אולטרסאונד, ואם צריך גם על ידי MRI.
מה משפיע על הסיכון לחזרת מחלה בשד?
גורמים רבים מעורבים בכך, אך בעיקר חשוב לזכור כי מדובר בהערכות סטטיסטיות שאינן יכולות לנבא סיכוי אינדיבידואלי בלי לשקול את כל הגורמים גם יחד. גיל צעיר בעת האבחנה ושוליים חיוביים לגידול לאחר ניתוח הם גורמי סיכון ידועים לחזרת מחלה בשד. בארץ, כמעט ואין מקרים בהם נשארת מחלה בשד אחרי ניתוח (מה שאנו קוראים "שוליים חיוביים") משום שאם יש לנו אפילו רק חשד לכך – האישה הולכת לניתוח חוזר. לגבי הגיל – אין לנו השפעה, ואכן נשים צעירות נמצאות במעקב צמוד.
חוץ מחזרת מחלה בשד, אותה אנו יודעים לרפא במרבית המקרים, קיימת הסכנה לחזרה של מחלה כגרורות מרוחקות. מדובר באתרי מחלה שמקורם מסרטן השד, שנדדו לאיזורי גוף רחוקים מהשד, כמו עצמות, כבד וריאות. ככל ששלב המחלה גבוה והמחלה הייתה אגרסיבית, הסיכון למחלה גרורתית גדול יותר. מכיוון שרוב הנשים מאובחנות עם סרטן שד בשלב מוקדם הסיכון שלהן למחלה גרורתית נמוך. עם זאת, גם בקבוצת הנשים שאובחנו עם מחלה מתקדמת, לאור ההתקדמות שחלה בעשור האחרון מבחינת הטיפולים הניתנים, כמו הרצפטין, רוב הסיכויים שלא תהיה מחלה גרורתית.
אילו בדיקות כדאי לבצע?
ההמלצה היא לבצע מעקב רפואי מדי כמה חודשים, בשנתיים הראשונות כל שלושה חודשים ואחר כך מרווחים את המפגשים. למה כל כך צפוף בשנתיים הראשונות? כי גידולים נוטים לחזור בשנים הראשונות. בפגישה עם הרופא מתקיימת שיחה, דיון על תופעות לוואי, אם ישנן כאלה, ניתנות תשובות לשאלות ומתבצעת בדיקה גופנית. מידי שנה מבצעים הדמיה – ממוגרפיה ואולטרסאונד. אין המלצה לבצע באופן קבוע בדיקות כמו מיפוי עצמות, צילום חזה, אולטרסאונד בטן, PET-CT או CT, וגם לא מרקרים בדם. בדיקות אלה מכוונות למצוא מחלה גרורתית ולא חזרה מקומית בשד. אם אין לך שום תלונות מכוונות כמו כאבים חדשים, למעשה לא יהיה שום יתרון לביצוע בדיקות אלה. ככל הידוע לנו היום, גילוי מוקדם של מחלה גרורתית שאינה מראה סימפטומים אינו מאריך את ההישרדות. לעומת זאת, רוב הבדיקות הללו כרוכות בקרינה, ולעיתים קרובות מתגלים ממצאים שאינם קשורים כלל לסרטן, נראים חשודים, ומחייבים ביופסיה. חוץ מהעובדה שיש קרינה מיותרת, מתבצעות ביופסיות מיותרות וכאב נילווה, המתח הכרוך בשאלה של האם המחלה חזרה או לא הוא על סף הבלתי אפשרי, ולרוב מיותר. כדאי מאד לספר לאונקולוגית שלך על תופעות הלוואי אם ידוע לך, כדי שנוכל לעזור. ספרי אם קשה לך, אם את בדיכאון או במצב רוח ירוד, האם יש לך יובש בנרתיק או גלי חום בלתי נסבלים, ספרי גם אם את חוגגת ומרגישה נהדר. ספרי. אם לא תגידי- איך נדע להמליץ לך על ג'ל נרתיקי חדש או על תרופה לגלי החום?…
מה ניתן לעשות כדי להוריד את הסיכון לחזרת מחלה?
האמת, כל אחת מכן קיבלה טיפול שמוריד את הסיכון לחזרת המחלה. לכימוטרפיה תפקיד בכך, לקרינה תפקיד חשוב ביותר בהורדת החזרה המקומית, וגם לטיפול ההורמונאלי יש חלק בכך. נכון שלא כולן מקבלות את אותו הטיפול, כתלות בניתוח שעברה האישה, במאפייני הגידול ובשלב המחלה. חוץ מהטיפול שקיבלת, הדבר היחיד שמוריד כמעט לחלוטין את הסיכון למחלה חדשה או לחזרת מחלה בשד הוא ניתוח הסרת שדיים דו-צידי. ניתוח זה מוצע כשגרה לכל הנשים שהן נשאיות של גן BRCAמפני שקבוצה זו של נשים נמצאת בסיכון גבוה ביותר לחזרת מחלה (או לסרטן חדש) בשד המטופל, אבל למעלה מזאת, יש להן סיכון של 50% ללקות בסרטן בשד הבריא. כאן השיקול להסיר את השד תופס משקל עצום בגלל הסיכון הגדול, ועם נשים נשאיות אנו מבצעים דיון על האפשרות להסיר את השדיים. נכון הוא שכיום, אנו יודעים לבצע מעקב צמוד עם MRI וככל הנראה לגלות גידולים בשלב מוקדם, אבל – אין ערבויות, וכל אישה צריכה להחליט מה טוב בשבילה. לשמור את השד או להסירו… בנשים שאינן נשאיות אבל עם סיפור משפחתי של סרטן שד אך ללא הוכחה שיש נשאות, המצב מורכב יותר. אין לנו מספיק מידע לגבי התועלת מכריתה מניעתית של שני השדיים. כאן נכנס הגורם האישיותי של האישה. אם היא חיה בחרדה מפני מחלה חדשה בשד, או שיש לה תחושה שהשדיים שלה הם "פצצת-זמן", אזי בהחלט יש מקום לשקול להסירם. אבל- אם האישה בוטחת באמצעי ההדמיה שמתקדמים ואינה מאוימת, מצוין – שתשאיר את השדיים ותהיה במעקב צמוד.
במקביל לחלק הרפואי של המעקב, יש לך אחריות אישית על גופך. שמירה על משקל תקין, תזונה בריאה ונכונה והתעמלות קבועה לפחות שלוש פעמים בשבוע יעשו נפלאות לאנרגיות שלך ולמצב רוחך ובוודאי בעלי תפקיד בשמירה על בריאותך לאורך שנים.
האונקולוגית שלך היא הכתובת לדבר, לספר, לדון ולהיעזר בה להחלטה על דרכך, על הטיפול שאת בוחרת לקבל, על דרך המעקב שהכי טובה לך. כאישה, כאימא, כמנהלת החיים של עצמך. אנחנו נתמוך בך ככל שנוכל. ואולי העצה שתתני על דרך החיים שבחרת – תוכל לעזור לנשים אחרות, דרכנו.